שולחן טרוורטין לבן

חתוך צולב ומשמש כשולחן מרכזי נמוך, זהו היצירה שעומדת באמצע קבוצת ישיבה ולא מול קיר, וזו הסיבה שהחלק העליון נקרא מזווית כלפי מטה על פני כל פניו במקום לאורך קצה אחד.

החלק העליון בגודל 1200x700 מ"מ יושב על בסיס סיפון כפול עם קשת U, כך שהבסיס נקרא כקשת מכל מושב בקבוצה והסיפון השני תומך בחלק העליון לאורכו במקום להשאיר את החלק העליון של 1200 מ"מ נישא בקצה שלו לבד. הדמות חתוכה כשהחללים ממולאים: חיתוך צולב מרים את המצעים חזיתית כך שהדמות נושאת את כל הפנים, ומילוי סוגר את הכיסים כך ששולחן נמוך לא מציג חלל פתוח בדיוק במקום שבו כוס מונחת או שפיכה נוחתת. בגודל 1200x700 מ"מ גודלו שניתן להגיע אליו מכל ארבעת הצדדים על ידי קבוצת ישיבה גדולה, שלא ניתן לשבת עליה מאחת.

בשולחן אוכל הדף נקרא מעין יושבת ולא מלמעלה, כך שהחתך עוקב אחר אורך השולחן: רצועה חתוכה בוורידים עוברת עם הישיבה, והדמות מחזיקה מקצה אחד של הריצה לקצה השני במקום לשנות כיוון באמצע השולחן. צמרות נחתכות בין 1800 ל-2400 מ"מ ומוגדרות מהחדר וממספר הכיסויים ולא מאורך מלאי, וזו הסיבה שחדר אוכל וילה ופינת אוכל לדירה לוקחים שולחנות שונים מאותה אבן.

הבסיס הוא כן או בסיס תאום, ושתי הדמויות שמחליטות אם השולחן עובד הן התלייה בכל קצה, היכן הברכיים צריכות להיות נקיות, וכמה חלק העליון נותר ללא תמיכה מעבר לבסיס. לכן, טביעת הרגל של הבסיס נבדקת מול הטווח לפני החיתוך, ומיקום הבסיס הוא שמשורטט, לא רק הגודל העליון.

חלק עליון פתוח הוא מפרט שונה מהשניים לעיל: כאן החורים הם הדמות, כך שהוא שייך למקום שבו קוראים את פני השטח על פני החדר ולא עובדים עליו - לובי מלונות, טרקלינים, אולמות כניסה וביתני פארק, או לצד האורחים של בר ביתי ולא לצד העבודה.

המצב מצויין במפרט: מנגבים פנים מלאות, מנקים פנים פתוחות במברשת רכה או בשואב ומשקה שנשפך יש לאן ללכת ברגע שהוא נוחת, אז מניחים חלק עליון פתוח שבו שום דבר לא מוגש לרוחבו. מה שהפנים הפתוחות קונות הוא עומק, כי במרחק עמידה החללים נקראים כצל ודמות המצעים קוראת מאחוריהם, כך שאורח פוגש את האבן לפני שהוא מגיע ליצירה. שימו את אותו החלק העליון מאחורי סרגל עובד והנתון שהפך אותו לראוי לציין הופך לפריט תחזוקה.